פסק-דין בתיק ת"א 114/03

1.         בפני שתי תובענות אשר הוחלט כי תידונה במאוחד.

2.         בת"א 114/03 טוענת התובעת, כי במהלך שנת 2002 התקשרה בהסכם עם חברת מג'ר פירות וירקות בע"מ (להלן: "החברה"), לפיו התובעת תספק לחברה פרי.

הנתבע שימש באותה עת איש קשר בין התובעת לחברה.

התובעת מכרה לחברה פרי וקיבלה תמורתו שיקים של החברה. הואיל ולא היו בין התובעת לחברה קשרים עסקיים קודמים, ועל מנת להבטיח את פירעון השיקים ע"י החברה, ביקשה מהנתבע להיות ערב אישית לשיקים. בהתאם לכך, חתם הנתבע על התחייבות אישית, לפיה הוא "מתחייב אישית ובאחריות מלאה עבור כל שיק הנתון על ידי חברת מג'ר פירות וירקות בע"מ לידי קיש מג'יד מנכ"ל חברת מ.ס. קיש בע"מ". בגוף ההתחייבות רשימה של שיקים בסכומים שונים, בסכום כולל של 166,000 ש"ח, וזמני פרעונם במהלך חודשים 10-12/02. ההתחייבות נחתמה ביום 4/11/02 ועד לחתימה - קייס עזאת.

ביום 22/12/02 נערך חשבון סופי בין התובעת לחברה באמצעות נציגה, הנתבע, ולפיו חובה של החברה כלפי התובעת הסתכם בסך 360,200 ש"ח. מתוך הסכום האמור, פרעה החברה חלק מהשיקים. לא נפרעו שיקים בסכום כולל של 155,200 ש"ח.

בנוסף, ביום 28/12/02 נערך חשבון בין התובעת לנתבע בגין פרי שהועמס בסכום של 29,852 ש"ח.

התובעת מעמידה את תביעתה נגד הנתבע בסכום כולל של 185,052 ש"ח.

3.         בתצהיר שהפך לכתב הגנה טוען הנתבע, כי ההתחייבות נחתמה למראית עין בלבד, וכי לא היתה לו כל כוונה לערוב לחוב של החברה כלפי התובעת. לא היה לו כל אינטרס או טובת הנאה מהעסקאות שבין התובעת לחברה, ולא היתה כל סיבה שיערוב לחובותיה של החברה.

באשר לנסיבות חתימת ההתחייבות טוען הנתבע, כי הינו חקלאי ובבעלותו מטעי תפוחים באדמות כפר בוקעתא. את יבול התפוחים הוא מאחסן בבית קירור "שלג החרמון" בבוקעתא, ומשווק את הפרי לסוחרים במרכז הארץ.

הנתבע משמש בתפקיד מזכיר ועד ההנהלה של בית הקירור ללא שכר. מתוקף תפקידו, הוא מכיר את סוחרי הפירות הרוכשים פרי המאוחסן בבית הקירור ובכללם גם את מנכ"ל חברת מג'ר.

העסקאות בין התובעת לבין החברה בוצעו באמצעות תושב דישון, אלי לוי. לנתבע  לא היה  כל תפקיד בעסקאות אלה.

ביום 4/11/02 ביקש ממנו מג'יד אלקיש להגיע למשרד בית הקירור, שם היה באותה עת מנהל חברת מג'ר, ראובן, המוכר לנתבע. בכניסה למשרד פגש באחיו של מג'יד אלקיש, עזאת אלקיש, אשר ביקש לשוחח עם הנתבע ביחידות. הוא סיפר לנתבע, כי בוצעו מספר עסקאות עם חברת מג'ר, ממנה נתקבלו שיקים דחויים, וכי הגיעו אליו שמועות שחברת מג'ר נקלעה לקשיים.

כדי להפעיל על ראובן לחץ לפרוע את 10 השיקים הדחויים שהיו בידי התובעת, ביקש ממנו עזאת אלקיש, לחתום על מסמך, שהוא, הנתבע, מתחייב לפרוע את השיקים אם אלה לא ייפרעו ע"י חברת מג'ר.

סוכם, כי הנתבע יחתום על המסמך אך למראית עין, כדי שהדבר יגרום לחברת מג'ר לכבד את השיקים במועדם. ההנחה היתה, שמנהל חברת מג'ר לא ירשה לעצמו, לגרום לכך שהנתבע ייתבע ע"י התובעת, וכך יגרום לפרעון השיקים ע"י החברה.

הנתבע סמך על עזאת אלקיש ואחיו מג'יד, שלא ייעשה כל שימוש במסמך, והוא לא יידרש לפרוע כל חוב על פיו. הנתבע אינו יודע על התחשבנות בין התובעת לבין חברת מג'ר, ולא על פרי נוסף שהועמס ושתמורתה לא שולמה בסך 29,052 ש"ח.

מעולם לא נדרש ע"י התובעת לשלם כל סכום. התביעה הוגשה, לאחר שפנה אל מג'יד אלקיש, וביקש חוב המגיע לו מהתובעת, בגין פרי שרכשה ממנו בחודשים 10-12/02 ו-1/03 ותמורתה טרם שולמה.

4.         בת"א 188/03 טוען התובע, כי כמו עשרות חקלאים ובעלי מטעים תושבי הכפרים ברמת הגולן, הוא מאחסן בתנאי קירור מידי שנה כמויות של פרי, ובמיוחד תפוחי עץ בבית הקירור "שלג החרמון".

מג'יד יחיא אלקיש תושב בוקעתא, הינו מנהל ובעל מניות בחברה הנתבעת (להלן: "חברת קיש") וככל הידוע לתובע, הינו מורשה חתימה מטעם חברת קיש.

התובע מאחסן בבית הקירור כמויות גדולות של פרי, אותו הוא קוטף ממטעים שבבעלותו, וכן פרי הנרכש על ידו מחקלאים או סוחרים חקלאיים אחרים. בית הקירור מספק לתובע וליתר החקלאים תאים מקוררים לצורך אחסון הפרי בתנאי קירור. עפ"י הנוהל המקובל בבית הקירור, לכל חקלאי מתנהל כרטיס בו נרשמים כמויות הפרי הנכנסות לבית הקירור וכן נרשמת תנועת הוצאת הפרי ממנו.